כתבה על חינה מרוקאית

בימים עברו היה נהוג לקיים את טקס החינה המרוקאית ביום שלפני החתונה,

מכיוון שהיתה אמונה שהחינה מביאה איתה  סגולות וברכה.

 חינה מרוקאית  הייתה נעשית מייד לאחר  החזרה מן המקווה.

כיום, המסורת מעט השתנתה וניתן למצוא לא מעט מקרים של זוגות שמקיימים את טקס  החינה המרוקאית מספר ימים לפני החתונה.

 את טקס החינה המרוקאית נהוג לערוך כאשר החתן והכלה יושבים על כרכרה או אוהל חינה, ומסביבם שרים, רוקדים ומברכים החברים ובני המשפחה. בני המשפחה סוחבים מעל ראשיהם מגשים עמוסים בדברי מתיקה ואוכל העטופים בנייר צלופן צבעוני.

 האווירה בחינה המרוקאית מאוד שמחה,וקשה להתעלם מן הריחות והצבעים הססגוניים המעטרים את טקס החינה הזה. מלבד התלבושות המפוארות (כפתנים ו"קשווה אל כבירה" שהן שמלות מפוארות לבנות, וגלביות ותרבושים לבנים), גם אוהלי החינה מאופיינים בפאר ובעושר של בדים צבעוניים ומרשימים

באוהל החינה נערך טקס הענקת הזהב, בו האם נותנת לכלתה צמידי זהב, ואם הכלה מעניקה לחתן שלה תכשיטי זהב עם אפשרות לשעון יד מהודר. במהלך הטקס עצמו, וגם לאחר מכן, מתמלאים אפם של האורחים בניחוחות של המטבח המרוקאי, הכולל סרדינים ממולאים בכוסברה, עשבי תיבול והריסה. קוסקוס עשבים אף הוא מאכל המקובל בקרב העדה המרוקאית, ולו קוראים -סקסו לעשוב. כשמו כן הוא: קוסקוס המבושל עם עשבים כגון קורנית ומיורן.
טקס החינה המרוקאית עצמו כולל את מריחת עיסת החינה על כפות ידיהם של החתן והכלה, וגם של האורחות הקרואות כברכה לנישואין ופריון וכהזדהות לנישואייהם מריחת עיסת חינה נעשית בצורה עגולה כסמל לשפע (מטבע).

עיסת החינה המרוקאית מותירה כתם חום צהבהב המוטבע על כף היד. כולם שרים, רוקדים ושמחים, ומברכים את החתן והכלה

אורלי מלכת החינה טקס חינה מרוקאית ע"פ המסורת האמיתית